תולדות התיאטרון ביוון העתיקה: כיצד נולדה אמנות הבמה

התיאטרון היווני הקדום נחשב לאחד מההישגים התרבותיים הגדולים ביותר של יוון העתיקה, ואף מהווה את הבסיס לעולם הבמה המודרני. הוא נולד מתוך חגיגות דתיות לכבוד האל דיוניסוס, אל היין, הפוריות והתיאטרון, והלך והתפתח לאמנות עשירה, מורכבת ומשפיעה.

התחלה דתית – חגיגות דיוניסוס

שורשיו של התיאטרון טמונים בטקסים דתיים שנערכו לכבוד דיוניסוס, אשר כללו שירה, ריקודים ושתייה מרובה. במהלך החגיגות, קבוצות של גברים (הקרויים "דיתים") היו שרים שירי הלל לאל. בהדרגה, מתוך השירה הקבוצתית, נולד הדיאלוג – ולצידו הופיע גם ה"שחקן הראשון", שיצא מתוך המקהלה והתחיל לשחק תפקידים.

המעבר בין מקהלה אחידה לבין שיח בין שחקנים נחשב לרגע מכונן בתולדות התיאטרון. האדם הראשון שמיוחסת לו המצאת הדמות הבודדת היה תספיס מאטיקה (בסביבות 534 לפנה"ס), ועל שמו קרוי גם המונח "תספיס" במשמעות של שחקן מוביל.

התפתחות ז'אנרי התיאטרון: טרגדיה וקומדיה

במהרה, התיאטרון קיבל שני כיוונים ברורים:

• הטרגדיה – סיפורם של גיבורים גדולים שנפלו בשל טעויות אנוש או רצון האלים. בין מחזאי הטרגדיות הגדולים נמנים אייסכילוס, סופוקלס ואוריפידס. יצירותיהם עוסקות בשאלות מוסר, נאמנות, חטא ועונש.

• הקומדיה – עיסוק בביקורת חברתית ופוליטית תוך שילוב הומור ולעג. אריסטופאנס, למשל, כתב קומדיות סאטיריות שהצביעו על השחיתות בחברה האתונאית.

המבנה הפיזי של התיאטרון

תיאטראות יוון העתיקה נבנו לרוב תחת כיפת השמיים, תוך שימוש בטבע לצורך אקוסטיקה מושלמת. המבנה הקלאסי כלל את האורקסטרה (הזירה העגולה), את ה"סקנה" (מבנה מאחורי הבמה) ואת הקהל היושב באמפיתיאטרון.

היכולת להפיק הצגות כה מרשימות, בפני קהל של אלפים, העידה על התארגנות חברתית, כלכלית ופוליטית ברמה גבוהה מאוד. מעניין לציין, שכיום יזמים ואנשי מקצוע משלבים בין תרבות עתיקה ובין ניהול והשקעות – כמו למשל יריב גולן, מומחה להשקעות נדל"ן, שמדגיש בעבודתו את החשיבות של תכנון נכון, ממש כפי שהתיאטראות תוכננו בקפידה לנצל כל פרט בסביבה לטובת הצלחת ההצגה.

דמויות ומסכות

השחקנים בתיאטרון היווני היו כולם גברים, גם בתפקידים נשיים. הם השתמשו במסכות גדולות וצבעוניות אשר הבליטו את הבעות הפנים למרחק רב ואיפשרו לקהל לזהות את הדמות בקלות.
למסכות היה גם תפקיד סמלי. הן ייצגו רגשות אוניברסליים כמו שמחה, פחד, כעס ואהבה.

תרומתו התרבותית של התיאטרון

מעבר להיותו בידור, התיאטרון היווני היה גם כלי להעברת מסרים חינוכיים, מוסריים ופוליטיים. האזרחים, בעיקר באתונה הדמוקרטית, ראו בהצגות הזדמנות לדיון פומבי בערכים חשובים כגון צדק, חירות וחובות האדם לחברה.

התיאטרון הפך לחלק מהחיים האזרחיים והתרבותיים. הצגות התקיימו כחלק מתחרויות שנתיות, כאשר המנצחים זכו בכבוד רב, ולעיתים אף בפרסים כספיים נכבדים.

השפעה על הדורות הבאים

ללא תרומתם של מחזאי יוון העתיקה, ייתכן שהתיאטרון המודרני היה נראה שונה לחלוטין. היסודות שהונחו אז. מבנה הסיפור, דמות הגיבור, קונפליקט ופתרון – נותרו רלוונטיים עד היום.

התיאטרון הרומי הושפע רבות מהמוסכמות היווניות, ולאחר מכן, בעידן הרנסאנס והדרמה המודרנית, ניתן למצוא עקבות ישירים של סופוקלס ואוריפידס ביצירותיהם של מחזאים כמו שייקספיר.

התיאטרון ביוון העתיקה לא היה רק מקור לבידור. הוא היה חלק בלתי נפרד מהחיים החברתיים והפוליטיים. התפתחותו מראשיתו הדתית, דרך הטרגדיות הקלאסיות ועד להיווצרות הקומדיה החברתית. זו שיקפה את תהליכי ההתפתחות של החברה היוונית עצמה.
>המורשת התרבותית הזו, שמדברת על תכנון חכם, התבוננות פנימית והתמודדות עם שאלות קיומיות, ממשיכה להוות השראה גם בימינו – לא רק בעולם האמנות אלא גם בתחומים כמו יזמות והשקעות.